יש ימים כאלו שכל היום מתרוצצים ולא מקדמים כלום. אז אתמול היה מן יום שכזה. הוא התחיל בכוונה טהורה לסייע לחברה ואט אט הפך לסלט של אירועים בלתי קשורים ומטרידים.
לחברתי היקרה מכל צץ רעיון "מבריק" לדבריה. היא החליטה לפתוח בית קפה קטן ושכונתי רק לקפה ומאפה. סתם משהו זריז כזה ולא מחייב. הכל היה מאורגן לה בראש כמו פנטזיה מושלמת אבל אז הגיע הזמן ואת הפנטזיה צריך להביא למציאות. אותה פנטזיה צבועה בגוונים של קפה עם עוגיות חמאה משובחות הפכה למשימה מתישה. לא יאמן כמה פרטים ובירוקרטיה צריך לעבור בכדי לפתוח סתם עוד בית קפה שכונתי. ישבנו יחד בבית קפה קצת פחות שכונתי מזה שבפנטזיה שלה וניסינו להבין מה צריך לעשות בכדי להגיש
בקשה לרישיון עסק. עסק ממש לא פשוט כל כך הרבה ניירת כל כך הרבה משרדים מעורבים והריצות כמעט אין סופיות - היא שוקלת להעתיק את מגוריה למשרדי העירייה.
משסיימנו את עינייננו היה צריך ללכת לרכוש את הספרים לתחילת השנה. תסבירו לי מתי יגיע הרגע בו אכנס לחנות הספרים ואמצא בדיוק את כל מה שיש לי ברשימה. ככה מבלי שאצטרך לחזור שוב או למצוא בחנויות נוספות. מה נהיה עם הספרים האלו - די נמאס!
היו עוד אירועים קטנים ומציקים אחרים אבל לא אלאה אתכם הפרטים רק שתדעו היום הסתיים באופן מושלם.
בערב נסענו צפונה לאיזור קצת יותר חשוך מהמרכז בכדי לראות את נפלאות המטאורים. אחרי הבטחות זהירות הצלחנו לראות את היופי המופלא הזה. פשוט שכבנו לנו על גבי מחצלת בשדה חרוש. מסביב ריח שאריות החיטה היבשה והאוויר לא לח ומעיק כמו במרכז. כל שהיה עלינו לעשות הוא לשכב על הגב להתרכז בשמיים ולחלום - אין חוויה נעימה מזאת!!!
